אתרי מורשת עולמית בפורטוגל לפי אונסק”ו

  • מרכז העיר אנגרה דו הרואיזמו [Angra do Heroismo], האיים האזוריים
  • מנזר ההירונימים ומגדל בלן, ליסבון
  • מנזר בטאליה
  • מנזר הצלוב, טומאר
  • המרכז ההיסטורי של אבורה
  • מנזר סנטה מריה, אלקובסה
  • הנוף התרבותי של סינטרה
  • המרכז ההיסטורי של פורטו
  • הפארק הארכיאולוגי בעמק קואה
  • המרכז ההיסטורי של גימארייס
  • חבל היין אלטו דואורו
  • נוף האי פיקו
  • יער לאוריסילבה, האי מדיירה

ארכיטקטורה בפורטוגל

מתוך כל הסגנונות הארכיטקטונים המצויים בפורטוגל, הסגנון המנואליני הוא מהיפים והייחודיים למקום, סגנון שמשקף את רוח התקופה בצורה ברורה ומרהיבה. הסגנון קרוי על שמו של המלך מנואל ה-1 והוא למעשה קשור לסגנון הגותי. הסגנון המנואליני מאופיין במוטיבים מעולם הים והשייט בהשראת עידן התגליות של פורטוגל. האמנים המרכזיים שפיתחו את הסגנון היו ז’ואו דה קסטיליו, דיוגו בויטאק (עמד מאחורי הקלויסטר שבמנזר ההרונימים בליסבון) ופרנשיסקו ודיוגו דה ארודה שתכננו את מגדל בלן, גם הוא בליסבון. המוטיבים החשובים ביותר בארכיטקטורה המנואלינית הם צלב מסדר ישוע, חבל מלופף והאצטרולב (מכשיר ניווט, ידוע גם כספירה ארמילרית).

אומנות בפורטוגל

לאורך שנות ההיסטוריה התפתחו בפורטוגל מגוון רחב של סגנונות אומנות בכל התחומים – ציור, פיסול וארכיטקטורה. גם מי שאינו חסיד של ביקור במוזיאונים יכול ליהנות מהאומנות הפורטוגלית במקומות אחרים. האזולז’וס, [Azulejos] אותם אריחי חרסינה הצבועים ומצוירים בסגנונות שונים, מעטרים אתרים ציבוריים כמו תחנות רכבת ומבנים אחרים. האזולז’וס הגיעו לפורטוגל מאנדלוסיה שבדרום ספרד, שם המורים השתמשו בהם לקישוט ארמונות, כמו ארמון האלהמברה שבגרנדה. מהמאה ה-16 פורטוגל החלה לייצר אזולז’וס בעצמה ובמאה ה-18 הייתה ליצרנית מספר אחת של אריחים מעוטרים בכל אירופה.

ספרות פורטוגזית

הספרות הפורטוגלית מקורית ומשקפת דבר נוסטלגי ולירי – הלך הרוח הנקרא “Saudade” המביע כמיהה למה שהיה ואינו או מה שמעולם לא הושג. הלך הרוח הזה בא לידי ביטוי גם בשירת הפאדו. לשירה מקום מכובד מאוד בתרבות פורטוגל, ולא בכדי הוקדש יום חג לאומי למשורר המפורסם קמואש שחי במאה ה-16. בשנת 1888, כמה מאות שנים אחרי זמנו של קמואש נולד פרננדו פסואה, המשורר הלאומי של פורטוגל. פסואה היה גאון בתחומו והוא החיה את השירה הפורטוגזית והשתמש בפסבדונים שונים כדי לפרסם יצירות בסגנונות שונים. סופר מפורסם נוסף שאף זכה בפרס הנובל לספרות 1998 הוא ז’וזה סרמאגו, שנפטר בשנה שעברה. רבים מספריו של סרמאגו תורגמו לעברית, ביניהם: דברי ימי מנזר, רפסודת האבן, על העיוורון, הבשורה על פי ישו ותולדות המצור על ליסבון.

מוזיקה פורטוגזית

הסגנון המוזיקלי המוכר ביותר שפורטוגל מתגאה בו הוא הפאדו – סגנון מלנכולי שמחבר בין מקצבים אפריקאיים איטיים ובין מלודיות פורטוגליות. השירה מלנכולית ומלאת רגש, וגם מי שלא מבין את המלים יכול להתחבר לתחושה האופפת את המאזין. הסגנון התפתח לאחר גלות בית המלוכה הפורטוגלי בברזיל, במאה ה-19. באופן מסורתי הפאדו מבוצע על ידי זמרות נשים (יוצאת דופן – קוימברה), בהן המפורסמת ביותר היא אמליה רודריגז שנפטרה ב-1999 והפיצה את בשורת הפאדו ברחבי העולם. אמליה התוודעה לפאדו כשהיתה ילדה ושמעה זמרים שרים פאדו במסעדה שהיתה בבעלות הוריה בליסבון. כיום, אחת מזמרות הפאדו המבטיחות והמפורסמות ביותר היא מאריצה – צעירה פורטוגזית ופופולרית ביותר.